ארץ ישראל (פלשתינה) נתונה לשלטון המנדט הבריטי משנת 1917. הישוב היהודי בארץ ישראל מנה כ-450,000 נפש מאורגנים ע"י הסוכנות היהודית וההסתדרות הכללית, שלוש מחתרות פעלו ההגנה, האצ"ל, והלח"י.
ב-1936 החלו הערבים לפגוע ביהודים, זו הפעם השלישית, אלה נקראו המאורעות, המאורע הראשון היה הטבח בחברון ב-1921 ועוד מקומות, השני ב-1929 הטבח ביפו בירושלים ובמקומות נוספים, במאורעות אלו ירו הערבים מיפו על ת"א ממרומי מסגד חסן-בק הם ירו בעיקר לשוק הכרמל וכרם התימנים. התימנים ברחו מאזור מגוריהם והקימו אוהלים במגרש גדול וריק ברחוב קינג גורג שאחר כך נקרא "גן מאיר". הם גרו במקום כשנה וחצי. , כנופיות ערביות ירו על ישובים עבריים בכל רחבי ארץ ישראל, שמו מארבים לאוטובוסים שנסעו בין ערים ולכל כלי תחבורה אחר. המסגרות הארגוניות של היהודים בארך ישראל היו קיבוצים וקבוצות, מושבים, מושבות וערים קטנות. הכבישים היו צרים ללא שולים ולא מתוחזקים, האחזקה הייתה באחריות הבריטים. הנסיעה באוטובוס מתל אביב לחיפה ארכה כשלוש שעות, כביש מספר 2 לא היה קיים, היה כביש אחד דרום צפון, כיום הוא כביש 4, היו נוסעים מתל אביב לפתח תקווה, רמת גן הייתה בכלל בצד, משם לרמתיים, כפר סבא חדרה, בנימינה זיכרון יעקב חיפה, האוטובוס היה עוצר גם בישובים ערבים כמו בית ליד פורדיס ועוד.
הייתה גם רכבת: תחנת מוצא הייתה ביפו ליד נווה צדק, תחנה בת"א ברחוב הרכבת, תווי הרכבת בין יפו לתל אביב משמש כיום כחניון, מרחוב נחלת בנימין מערבה לכיוון הים. מתל אביב המשיכה הרכבת לעיר לוד, עיר ערבית עוינת, אשר משמשת כצומת רכבות עד היום, הרכבת מיפו ממשיכה מלוד לירושלים ומצטלבת בצומת לוד עם הרכבת הבאה ממצרים מקנטרה ונוסעת צפונה לחיפה ומחיפה לעכו
ודרך נקבת ראש הנקרה לבירות. חיפה היא שוב צומת רכבות, ישנה שלוחה לכיוון עמק יזרעאל, עפולה, בית שאן, צמח, חמת גדר עד דמשק שבסוריה והלאה צפונה לתורכיה, זה חלק מהמסילה החיג'אזית שאמורה הייתה להגיע למכה. מי שנסע מתל אביב לחיפה, נאלץ להחליף רכבת בלוד. לאחר תאור הרקע לעיל יובנו הסיבות לבחירת המסלול של המסע לפולין.
בשנת 1938 נסעתי עם אימי לבקר את הוריה בפולין בלודג', שהם סבי וסבתי נחום ולובה וינוגרד. המאורעות היו עדיין בעיצומם, אלה נפסקו רק עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939. הערבים ירו על תל אביב ממרומי מסגד חסן בק. לכן אי אפשר היה להגיע לרכבת ביפו וגם לא לעלות לרכבת בתל אביב, כי הנסיעה לחיפה מצריכה החלפת רכבות בעיר העוינת לוד, לנסוע ולהיטלטל באוטובוס לפחות שלוש שעות לא היה נעים על כן סוכם להגיע לרכבת לחיפה בתחנת הרכבת בראס אלעין- ראש העין שהיא התחנה הראשונה צפונית ללוד, בראס אלעין היה בבניה מחנה של הצבא הבריטי כך שהמקום היה די בטוח. עכשיו כדי להגיע לראס אלעין נוסעים בתל אביב לכיכר המושבות, הוא המקום ממנו יוצאים אוטובוסים לכל הכיוונים בעיקר למושבות שמסביב לתל אביב, עלינו לאוטובוס הנוסע לפתח תקווה, היו הרבה תחנות בדרך לכן הנסיעה ארכה למעלה משעה (צומת גהה עוד לא היה קיים), בפתח תקווה, מחכים לאוטובוס הנוסע לראס אלעין הנסיעה בתאום עם הגעת הרכבת ממצרים דרך לוד.
עלינו לרכבת ונסענו לחיפה כשעה ומשהו, תחנת הרכבת בחיפה היא במזרח העיר (ליד האנדרטה), מכאן לוקחים מונית לנמל חיפה.
בנמל חיפה עברנו ביקורת גבולות בדרכון בריטי של ילידים ועלינו לאוניה בשם הר הכרמל או הר ציון של חברת ספנות עברית, הזהירו אותנו לא לשוט באוניות אלה אשר נקראו באופן עממי "קליפת אגוז". האוניה הייתה בקו חיפה קונסטנצה שברומניה, הפלגנו צפונה עברנו בקפריסין, במעבר הדרדנלים והגענו לקונסטנצה, שייט זה נמשך שבוע ימים.
לא זכור לי אם ישנו לילה בקונסטנצה או מיד החלנו בנסיעה לוורשה כי הייתה משם רכבת ישירה לוורשה שבפולין. הדרך מקונסטנצה לוורשה ברכבת נמשכת יומיים על כך לנוסעים ישנם תאים לשינה הנקראים "ווגון לי", בתא יש 2-3 מיטות, כיור רחצה עם ברז מים והשירותים היו משותפים בקצה המסדרון לכל נוסעי הקרון.
לאחר שהיטלטלנו במשך יומיים ברכבת הגענו לוורשה שם חיכה לנו בן משפחה אשר אמר כי כדי להגיע ללודג' צריך לנסוע עוד שעה ברכבת
מקומית וכך עשינו, נסענו ברכבת מקומית שעה עד אשר הגענו ללודג', מכאן לקחנו כרכרה עם סוסים עד שנפגשנו עם כל המשפחה, סבא וסבתא, דודים ודודות וילדיהם. שהינו בלודג' כחודש ימים ועשינו את כל הדרך שוב בחזרה ברכבות, באוניה ובאוטובוס מראס אלעין לפתח תקווה ולתל אביב. שימו לב שבאותם ימים הייתה התעופה בחיתוליה ושימשה בעיקר למטרות צבאיות, כיום מסע מתל אביב ללודג' לוקח לכל היותר חצי יום בעוד שאז מסע זה ארך עשרה ימים וחצי לכל כיוון ובסה"כ 21 יום הלוך וחזור . זהו פירוט הדרך שעשינו ביולי אוגוסט 1938.
ב-1936 החלו הערבים לפגוע ביהודים, זו הפעם השלישית, אלה נקראו המאורעות, המאורע הראשון היה הטבח בחברון ב-1921 ועוד מקומות, השני ב-1929 הטבח ביפו בירושלים ובמקומות נוספים, במאורעות אלו ירו הערבים מיפו על ת"א ממרומי מסגד חסן-בק הם ירו בעיקר לשוק הכרמל וכרם התימנים. התימנים ברחו מאזור מגוריהם והקימו אוהלים במגרש גדול וריק ברחוב קינג גורג שאחר כך נקרא "גן מאיר". הם גרו במקום כשנה וחצי. , כנופיות ערביות ירו על ישובים עבריים בכל רחבי ארץ ישראל, שמו מארבים לאוטובוסים שנסעו בין ערים ולכל כלי תחבורה אחר. המסגרות הארגוניות של היהודים בארך ישראל היו קיבוצים וקבוצות, מושבים, מושבות וערים קטנות. הכבישים היו צרים ללא שולים ולא מתוחזקים, האחזקה הייתה באחריות הבריטים. הנסיעה באוטובוס מתל אביב לחיפה ארכה כשלוש שעות, כביש מספר 2 לא היה קיים, היה כביש אחד דרום צפון, כיום הוא כביש 4, היו נוסעים מתל אביב לפתח תקווה, רמת גן הייתה בכלל בצד, משם לרמתיים, כפר סבא חדרה, בנימינה זיכרון יעקב חיפה, האוטובוס היה עוצר גם בישובים ערבים כמו בית ליד פורדיס ועוד.
הייתה גם רכבת: תחנת מוצא הייתה ביפו ליד נווה צדק, תחנה בת"א ברחוב הרכבת, תווי הרכבת בין יפו לתל אביב משמש כיום כחניון, מרחוב נחלת בנימין מערבה לכיוון הים. מתל אביב המשיכה הרכבת לעיר לוד, עיר ערבית עוינת, אשר משמשת כצומת רכבות עד היום, הרכבת מיפו ממשיכה מלוד לירושלים ומצטלבת בצומת לוד עם הרכבת הבאה ממצרים מקנטרה ונוסעת צפונה לחיפה ומחיפה לעכו
ודרך נקבת ראש הנקרה לבירות. חיפה היא שוב צומת רכבות, ישנה שלוחה לכיוון עמק יזרעאל, עפולה, בית שאן, צמח, חמת גדר עד דמשק שבסוריה והלאה צפונה לתורכיה, זה חלק מהמסילה החיג'אזית שאמורה הייתה להגיע למכה. מי שנסע מתל אביב לחיפה, נאלץ להחליף רכבת בלוד. לאחר תאור הרקע לעיל יובנו הסיבות לבחירת המסלול של המסע לפולין.בשנת 1938 נסעתי עם אימי לבקר את הוריה בפולין בלודג', שהם סבי וסבתי נחום ולובה וינוגרד. המאורעות היו עדיין בעיצומם, אלה נפסקו רק עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939. הערבים ירו על תל אביב ממרומי מסגד חסן בק. לכן אי אפשר היה להגיע לרכבת ביפו וגם לא לעלות לרכבת בתל אביב, כי הנסיעה לחיפה מצריכה החלפת רכבות בעיר העוינת לוד, לנסוע ולהיטלטל באוטובוס לפחות שלוש שעות לא היה נעים על כן סוכם להגיע לרכבת לחיפה בתחנת הרכבת בראס אלעין- ראש העין שהיא התחנה הראשונה צפונית ללוד, בראס אלעין היה בבניה מחנה של הצבא הבריטי כך שהמקום היה די בטוח. עכשיו כדי להגיע לראס אלעין נוסעים בתל אביב לכיכר המושבות, הוא המקום ממנו יוצאים אוטובוסים לכל הכיוונים בעיקר למושבות שמסביב לתל אביב, עלינו לאוטובוס הנוסע לפתח תקווה, היו הרבה תחנות בדרך לכן הנסיעה ארכה למעלה משעה (צומת גהה עוד לא היה קיים), בפתח תקווה, מחכים לאוטובוס הנוסע לראס אלעין הנסיעה בתאום עם הגעת הרכבת ממצרים דרך לוד.
עלינו לרכבת ונסענו לחיפה כשעה ומשהו, תחנת הרכבת בחיפה היא במזרח העיר (ליד האנדרטה), מכאן לוקחים מונית לנמל חיפה.
בנמל חיפה עברנו ביקורת גבולות בדרכון בריטי של ילידים ועלינו לאוניה בשם הר הכרמל או הר ציון של חברת ספנות עברית, הזהירו אותנו לא לשוט באוניות אלה אשר נקראו באופן עממי "קליפת אגוז". האוניה הייתה בקו חיפה קונסטנצה שברומניה, הפלגנו צפונה עברנו בקפריסין, במעבר הדרדנלים והגענו לקונסטנצה, שייט זה נמשך שבוע ימים.לא זכור לי אם ישנו לילה בקונסטנצה או מיד החלנו בנסיעה לוורשה כי הייתה משם רכבת ישירה לוורשה שבפולין. הדרך מקונסטנצה לוורשה ברכבת נמשכת יומיים על כך לנוסעים ישנם תאים לשינה הנקראים "ווגון לי", בתא יש 2-3 מיטות, כיור רחצה עם ברז מים והשירותים היו משותפים בקצה המסדרון לכל נוסעי הקרון.
לאחר שהיטלטלנו במשך יומיים ברכבת הגענו לוורשה שם חיכה לנו בן משפחה אשר אמר כי כדי להגיע ללודג' צריך לנסוע עוד שעה ברכבת
מקומית וכך עשינו, נסענו ברכבת מקומית שעה עד אשר הגענו ללודג', מכאן לקחנו כרכרה עם סוסים עד שנפגשנו עם כל המשפחה, סבא וסבתא, דודים ודודות וילדיהם. שהינו בלודג' כחודש ימים ועשינו את כל הדרך שוב בחזרה ברכבות, באוניה ובאוטובוס מראס אלעין לפתח תקווה ולתל אביב. שימו לב שבאותם ימים הייתה התעופה בחיתוליה ושימשה בעיקר למטרות צבאיות, כיום מסע מתל אביב ללודג' לוקח לכל היותר חצי יום בעוד שאז מסע זה ארך עשרה ימים וחצי לכל כיוון ובסה"כ 21 יום הלוך וחזור . זהו פירוט הדרך שעשינו ביולי אוגוסט 1938.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה